סבסוד אברכים בכולל: למה לא? אנחנו הרי מסבסדים תחומי לימוד רבים שאין בהם הצדקה כלכלית, למשל תארים אקדמיים מסוימים במדעי הרוח. אז למה לא אברכות? זו לפחות הטענה שאנחנו שומעים מדי פעם בדיון הציבורי, ממש לאחרונה אצל הח"כים רוטמן וסמוטריץ'.¹
ראשית, למה בכלל שהמדינה תסבסד השכלה גבוהה? ישנן מספר סיבות אפשריות: השכלה תורמת לפרודוקטיביות של עובדים ויזמים ולכן לרווחת כולנו; ללא סבסוד, בעלי הכנסה נמוכה לא יוכלו להרשות לעצמם השכלה גבוהה פרטית ולכן סבסוד יגדיל את שוויון ההזדמנויות; להשכלה גבוהה השפעות חיצוניות חיוביות, כלומר יכולה להיות תועלת גם למי שלא למד או סיים תואר מכך ששיעור גדול יותר מהאוכלוסייה משכיל. עם זאת, ישנה גם השכלה עודפת שיוצרת נזקים כלכליים רבים: בין היתר, בזבוז כספי מיסים על תמיכה במערכת ציבורית אשר לחלקים ממנה אין השפעות חיצוניות, והם אינם תורמים לצמיחה או מובילים לשיפור בשוויון ההזדמנויות, ופוגעים בהקצאת המקורות במשק על-ידי הפניית צעירים למקצועות שאינם נדרשים.² אז האם ההשוואה הזאת בין אברכים בכולל לסטודנטים למדעי הרוח מחזיקה מים? בואו נצלול יחד.
נתחיל מהעלות ושיטת הסבסוד. סטודנטים למדעי הרוח משלמים שכר לימוד, אך אין הוא מספיק למימון עלות הלימודים. מדינת ישראל מעבירה לאוניברסיטאות בערך 35 אלף שקלים בשנה לכל סטודנט למדעי הרוח, ו-25 אלף שקלים בשנה למכללות.³
לעומת זאת, אברכים לא משלמים שכר לימוד לכוללים. זאת ועוד: הכוללים מעבירים לאברכים "מלגת אברך" כל חודש. מדינת ישראל מממנת חלק מהמלגה הזאת; כ-10 אלף שקלים לשנה לאברך.
במבט ראשון, נראה שההוצאה על סטודנט למדעי הרוח גבוהה בהרבה מאשר על אברכים. אבל – מטרתם של מרבית הסטודנטים למדעי הרוח היא ללמוד 4-3 שנים, לקבל תואר ולאחר מכן לצאת לשוק העבודה. מטרתם של אברכים, לעומת זאת, שונה לחלוטין. אין מגבלת זמן או תואר שנמצא בסוף הדרך בכולל. אם נבחן, למשל, גברים חרדים בני 40 שנמצאים בכולל או היו ועזבו אותו, משך הלימודים הממוצע שלהם עומד על 11 שנים, ומטרתם להמשיך ללמוד באותה מסגרת לאורך מרבית חייהם. העלות למדינה לאברך שנשאר בכולל למשך 11 שנים דומה לעלות תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטאות. לפיכך, אם מתחשבים בסך העלות הישירה למדינה, לרוב סבסוד אברכים עולה יותר מאשר מקביליהם במדעי הרוח. וכמובן, ישנם גם גברים חרדים ואברכים שלמדו מדעי הרוח במוסדות השכלה גבוהה.
נמשיך עם בחינת התועלת הכלכלית ללומדים. ביצענו בחינה מעמיקה של תוספת השכר ("הפרמיה") עבור גברים יהודים בוגרי מדעי הרוח ואברכים.⁴ לאחר התחשבות (פיקוח) על משתנים רבים נוספים⁵, נראה כי הפרמיה של בוגרי מדעי הרוח (בהשוואה למי שאין להם תואר) עומדת על 4-3%. במילים אחרות, שוק העבודה מתגמל עובדים בעלי תואר במדעי הרוח יותר מאשר עובדים ללא תואר אקדמי. לעומת זאת, הפרמיה הכספית ללימוד בכולל (בהשוואה לחרדים שלא למדו בכולל) היא אפסית או שלילית.
ייתכן כי הפרמיה הצנועה למדעי הרוח נובעת ממנגנון האיתות המחייב צעירים בתעודה אקדמית על-מנת לסמן למעסיקים פוטנציאליים על איכותם הגבוהה, ובכך להשיג משרות איכותיות יותר בשוק העבודה, ולא בשל תרומה של ממש להון האנושי בעקבות הלימודים. גם אם זהו המצב, מדעי הרוח "מנצחים" בהשוואה לכולל. הכולל אינו נותן כלים מתאימים לשוק העבודה ומנגנון האיתות למעסיקים יכול אף לאותת לרעת אברכים לשעבר, שכן הוא מצביע על עובדים עם כישורי עבודה נמוכים ונסיון מועט.
טענה דומה נוספת נגד סבסוד מדעי הרוח היא שאותה פרמיה צנועה שמצאנו קשורה למגזר הציבורי ולכן אינה רלוונטית. הטיעון הזה מתעלם מכך שמקור הפרנסה העיקרי של חרדים מועסקים הוא בדיוק אותם כספי ציבור – בין אם בעבודה ישירה במגזר הציבורי ובין אם ב-"מגזר השלישי" (עמותות וכד'), שרוב מימונן מגיע ישירות מהמדינה, למשל בתחום החינוך בו רוב החרדים עובדים ולומדים במוסדות לימוד "מוכרים שאינם רשמיים".⁶
לבסוף, נבחן את העלות העקיפה של סבסוד מדעי הרוח לעומת סבסוד אברכים. זוהי למעשה העלות הגבוהה ביותר לציבור, הפועלת דרך דיכוי התמריצים לעבודה.⁷ שיעור התעסוקה של בוגרי מדעי הרוח עומד על 80%, ושכרם הממוצע דומה לשכר הממוצע במשק. לעומת זאת, אברכים מנועים מלעבוד, לכן שיעור התעסוקה של אברכים שנשארים בכולל עומד על 30%, ואילו שיעור התעסוקה של אברכים שעזבו את הכולל דומה ליהודים לא-חרדים. אברכים שיוצאים לעבוד מגלים שהלמידה בכולל והעדר ניסיון תעסוקתי הם מתכון לשכר נמוך במיוחד. דפוסי הילודה והתעסוקה של אברכים מובילים את רובם להיות תלויים במידה רבה במשלמי המיסים לאורך תקופת חייהם, בעוד שהתמיכה הציבורית בבוגרי מדעי הרוח לאורך חייהם נמוכה. העלות הציבורית גבוהה במיוחד לנוכח העובדה כי שיעור החרדים שלומדים בכולל גבוה בהרבה משיעור היהודים הלא-חרדים הלומדים תחום ממדעי הרוח.
לסיכום, העלות הציבורית של מימון אברכים גבוהה בהרבה מזו של מדעי הרוח וההשוואה ביניהם אינה מחזיקה מים. אבל יש לנו הפתעה! הצעה למודל סבסוד חדש לאברכים, שיהפוך אותם דומים יותר למדעי הרוח – מודל דמוי אקדמיה. במודל זה, רק מעט מבין בוגרי מדעי הרוח ממשיכים באקדמיה לשנים רבות, למשל עד ללימודי דוקטורט. יש בערך 2,500 דוקטורנטים למדעי הרוח, המהווים כ-2% בלבד מכלל הסטודנטים למדעי הרוח.
במודל כזה, אפשר להציע לגברים חרדים סבסוד ללימודים בכולל למשך זמן מוגבל (למשל 3 שנים) ולאפשר לאחוז קטן מהם להמשיך הלאה בדומה ל-"תארים מתקדמים" (דוקטורט באברכות?). זה יאפשר לרובם הגדול של גברים חרדים מצד אחד לחוות לימוד תורה בכולל, ומצד שני לצאת לשוק העבודה בגיל צעיר יותר, להתאים את ההון האנושי שלהם למשק הישראלי (אולי אף בלימודים אקדמיים), להשתכר בשכר גבוה יותר ולתרום לעצמם ולמדינה. לומדי התורה המבריקים ביותר, העילויים, ימשיכו ל"תארים מתקדמים" ויהיו בכולל למשך שנים רבות. לדעתנו, אמנם מודל כזה הוא לאו דווקא היעיל ביותר כלכלית, אך וודאי ישפר בצורה דרמטית את הרווחה הכלכלית של הציבור.
מאמר זה נכתב בשיתוף עם ניסן אברהם מהבלוג "מדברים כלכלה" וגרסה קודמת שלו פורסמה ב-2021.
¹ ישראל היום 25.5.2023: "ניהל קמפיין ציני": סמוטריץ' מותח ביקורת על בן גביר - ומצהיר כי "לא תהיה העלאת מיסים".
² להרחבה, ראו כץ (2017): השכלה גבוהה עודפת בישראל.
³ בערך 70% מהסטודנטים למדעי הרוח בישראל לומדים במכללות.
⁴ לפרטים נוספים על חישוב הפרמיה להשכלה גבוהה לפי תחום לימוד, ראו קריל, גבע ואלוני (2016). לפרטים נוספים על הנתונים ראו קרלינסקי (2021).
⁵ המודל לפרמיה למדעי הרוח ולכולל מתחשב בגיל, מצב אישי, מספר ילדים, ניסיון תעסוקתי, גישה לפסיכומטרי וזכאות לבגרות.
⁶ לפרטים ראו פוסט בדף הפייסבוק שלנו: מיתוס החרדים המועסקים שלא מקבלים כסף מהמדינה.
⁷ להרחבה, ראו בץ וקריל (2019): חשיבות התמריצים הכספיים לשיעור תעסוקת הגברים החרדים.