• haamanitveharochel

כלכלה ומלחמת העולם הראשונה: חלק 2

בפרק הקודם, דיברנו על מלחמת העולם הראשונה ועל התפקיד המכריע והידוע מראש שהיה בה לכלכלה. בפרק הזה, נתעמק קצת יותר בשאלת עלות המלחמה. כמה היא עלתה למדינות המשתתפות? איך בכלל מודדים כזה דבר? איך משלמים עלויות כאלה? ומה הקשר של כל זה למלחמה הגדולה אף יותר – מלחמת העולם השנייה?


כמה זה עולה?

עוד ב-1920, הכלכלן ארנסט בוגרט ניסה לאמוד את עלותה של מלחמת העולם הראשונה:

הוא חילק את עלות המלחמה ל-"עלויות ישירות" ו-"עלויות עקיפות". העלויות הישירות הן הוצאות הממשלות מעל ומעבר להוצאותיהן לפני המלחמה; העלויות העקיפות הן ההרס של הון פיזי (מכונות, בניינים וכד') והון אנושי. ישנן מספר בעיות "חשבונאיות" עם החישובים של בוגרט שלא נכנס אליהן לעומק (כמו אי-התחשבות באינפלציה בזמן המלחמה), שתוקנו על ידי חוקרים מאוחרים יותר.


לדוגמה: לפני המלחמה, הוצאות הממשלה הגרמנית עמדו על פחות מ-10% מסך התוצר הכלכלי שלה. בשיא המלחמה, שיעור זה עלה ל-59%. בצרפת התרחש גידול דומה, ובבריטניה השיעור הזה עלה מ-8.1% ל-35.1%. חשוב לזכור שהגודל עצמו לא מספר את כל הסיפור – הממשלות של אוסטריה-הונגריה והאימפריה העות'מאנית לא הצליחו לגייס יותר משליש וחמישית מכלכלתם (בהתאמה) לטובת המאמץ המלחמתי, עקב פיגור כלכלי ומערכות ממשלתיות לא-יעילות באופן כללי.


לא רק חלקה של הממשלה בתוצר (שהלך בשנים האלה, ברובו הגדול, למאמץ המלחמתי ישירות או בעקיפין, כמו למשל קניית תבואה מחקלאים) משמש אותנו לאמידת עלות המלחמה הגדולה. לפי ברודבארי והאריסון, ההרס של הון פיזי (מכונות, דרכים, בתים, שדות חקלאיים, תעלות ועוד) במלחה"ע הראשונה היה עצום – יותר מחצי מההון הלאומי של צרפת וגרמניה הושמד. האומדנים הללו מדהימים עוד יותר כאשר מתחשבים בכך שבניגוד למלחמת העולם השנייה, הלחימה במלחמת העולם הראשונה מעולם לא הגיעה לערים הגדולות והמיושבות של המדינות הלוחמות.


הכלכלות האירופאיות לא רק שינו את פניהן מכלכלות פרטיות לכלכלות ממשלתיות, אלא שהן גם קטנו באופן משמעותי. סך התוצר בסוף המלחמה צנח בערך בשליש בצרפת ורוסיה, ברבע באוסטריה-הונגריה ובחמישית בגרמניה. בריטניה, אגב, יצאה "מורווחת" בחשבון הצר הזה – התוצר שלה גדל ב-14% מתחילת המלחמה ועד סופה, בעקבות כיבוש הטריטוריות הנוספות, ומפני שהקרבות לא נערכו על אדמותיה באיים הבריטיים או במושבותיה.


איך משלמים על זה?

אז איך ממשלות מממנות את כל הטוב הזה? היסטורית, לממשלות יש 4 דרכים לממן את הוצאותיהן ככלל והוצאות מלחמה בפרט:

  1. הטלת מיסים

  2. נטילת הלוואות

  3. הדפסת כסף

  4. שלל מלחמה

היסטורית, שלל מלחמה כמעט תמיד אכזב¹. במלחמת העולם הראשונה, התברר מהר מאוד שזה כלל לא רלוונטי. אף אחד מן הצדדים באירופה לא הצליח להיכנס עמוק מספיק לשטח האויב בשביל לבזוז משהו. כל הממשלות המעורבות גם הגדילו את נטל המס – אך למיסים יש השפעה שלילית על עבודה ופריון, כמו שראינו כבר ברשומה הקודמת לגבי החקלאים שהעדיפו "להעלם" ולא לשלם מיסים. בנוסף, למיסוי לצורכי מלחמה יש הסטוריה פוליטית עגומה שכל הממשלות העדיפו להימנע ממנו – מרד האצילים שהוביל לחתימת המגנא כרטא² הוא תוצאה ישירה של מיסי המלחמה של המלך ג'ון באנגליה, ואף למרד הבולשביקי במשטר הצאר ברוסיה.


אז נשארנו עם נטילת הלוואות והדפסת כסף. נהוג לחשוב על הדפסת כסף כאמצעי חדש יחסית למימון מלחמות, כיוון שהוא מחייב... כסף שאפשר להדפיס. למעשה, אפשר "להדפיס" כסף גם אם הוא עשוי ממתכות יקרות – פשוט מדללים את אחוז המתכת היקרה במטבע. אפשר להפיק הרבה יותר מטבעות במשקל מסויים אם מוסיפים לקילו זהב קילו נחושת, וצרפת מימנה כך חלק ניכר ממלחמת מאה השנים מול אנגליה. הדפסת כסף בזמן מלחמה יוצרת גם היא בעיות – היא גורמת לעליית מחירים, למשל של מזון, בדיוק מה שממשלות ממש לא צריכות בעת מלחמה ומנסות למנוע בעזרת פיקוח מחירים, הקצבות, ושלל כלי מדיניות גרועים.


מה עם נטילת חוב? גם הלוואות הן לא דרך חדשנית למימון מלחמות – מלכי אנגליה של ימי הביניים נסמכו על בנקאים מפירנצה, מלכי צרפת פנו לבנקאים שוויצרים ואיטלקיים, ויותר מדי מלכים בווסטרוס פנו לבנק הברזל. להלוואות יש יתרון ברור לעומת מיסוי: הן מאפשרות לדחות את התשלום לתקופה הטובה ביותר – "אחר כך". הממשלות צריכות שכרגע האזרחים שלהן יהיו עסוקים בלהילחם ולייצר, ולא בהתמרמרות על גובה המיסים ויוקר המחיה - אז במקום לגבות מהאזרחים 100 מארק היום, אפשר ללוות היום 100 מארק ולהחזיר מחר קצת יותר. אחרי שננצח במלחמה, לא תהיה כמובן שום בעיה להחזיר את הכסף.


החובות שהממשלות נטלו במלחמת העולם הראשונה היו יוצאי דופן – הן לא פנו רק לבנקאים ומוסדות פיננסיים ידועים ומכובדים, אלא גם ל... אזרחים מן השורה! במקום לקחת 100 מארק מהבנקאי ג'וזפה – למה שלא נלווה 100 מארק מיוהאן, וגם נבטיח לו תשואה נאה של 5 אחוזים? כך הוא לא יכעס עלינו שגבינו ממנו מס, ולממשלה יהיה את אותה כמות כסף כמו קודם.


איך מספרים לאזרחים על ההשקעה המדהימה הזו? באסיפות, הופעות וכרזות. רחובות הערים הגדולות באירופה וארה"ב התמלאו בכרזות מאוירות שהפצירו באזרחיהם לתרום למאמץ המלחמתי (ולעצמם!) על ידי השקעה באגרות המלחמה הללו. כמו כל פרסומת, המטרה הייתה לעודד כמה שיותר רכישות של מוצר ההלוואה הזה – ולשם כך גויסו כל הסמלים הפטריוטיים שאתם יכולים לחשוב עליהם, החל מאבירים טווטונים אצל הגרמנים והאוסטרים, ספינות מלחמה אצל האמריקאים ועוד³. מדינות שונות גם הפצירו באזרחיהן לקנות אגרות חוב של בעלות הברית שלהן, וכך בריטים הגונים קנו אגרות חוב צרפתיות, לאחר שהבטיחו להם שהן "בטוחות כמו הלוואה לממשלת הוד מלכותו". צרפתים בתורם קנו גם אגרות חוב רוסיות, וכאשר הקומוניסטים עלו לשלטון הם הכחישו את כל חובות משטר הצאר, והצרפתים איבדו את כל ההשקעות שלהם במכונת המלחמה הרוסית.


למעשה, חוב היווה חלק משמעותי מאוד במימון המלחמה. היסטוריונים-כלכליים מעריכים שבין 80% (רוסיה, אוסטריה-הונגריה וגרמניה) ל-92% (צרפת) מהוצאות המלחמה מומנו בעזרת חוב. ארה"ב בולטת לטובה עם 74% "בלבד". אז אם אתם חושבים שהיקף הרכישות שלכם באשראי קצת גבוה, אתם יכולים להתנחם בכך שאתם לא צרפת או גרמניה. אז למה אגרות מלחמה שנמכרות לציבור הרחב הגיעו רק במלחמת העולם הראשונה⁴? לדעתי זה נבע משני גורמים עיקריים שהשתלבו יחדיו. הראשון הוא, שמלחמת העולם הראשונה הייתה חסרת תקדים בהיקפה וכפי שהיא דרשה חדשנות, תעוזה ומאמץ עילאי בתחום הצבאי, כך היא גם דרשה והפיקה חדשנות פיננסית שכזו, שהייתה קריטית לא פחות מטנקים. השני הוא, שבמלחמת העולם הראשונה, חלק ניכר מאזרחי המדינות הלוחמות היו לראשונה "עשירים מספיק" כך שלממשלות בכלל תהיה סיבה לנסות ללוות מהם משאבים מלבד כח העבודה הישיר שלהם. בעבר, רק לשכבה דקה מאוד של אצילים היו משאבים גדולים מספיק על מנת לחסוך ולהשקיע. הצמיחה הכלכלית חסרת התקדים לאחר המהפכה התעשייתית הביאה לכך שממשלות התעניינו מאוד גם במשאבים של שאר האוכלוסייה.


איך כל זה קשור למלחמת העולם השנייה?

גרמניה שלאחר מלחה"ע הראשונה, רפובליקת ויימאר – מצאה עצמה נלחצת על ידי קיצונים מכל הצדדים, עם עלייה ניכרת בתמיכה במפלגה הקומוניסטית מחד והנאצית מאידך, וניסיונות הפיכה של כל אחת מהן. כל זאת מתרחש על רקע של מצב כלכלי רעוע מאוד והיפר-אינפלציה קטלנית, שבה המחירים עולים במאות אחוזים בכל שעה ואנשים שורפים שטרות כסף בשביל להתחמם בחורף.


בשיעורי היסטוריה בישראל, מלמדים שההיפר-אינפלציה הגיעה בעקבות הסכם השילומים של ורסאי, שבו בעלות הברית הטילו על גרמניה תשלום של פיצויים עצומים, אותם שילמה הרפובליקה הצעירה בעזרת הדפסת כסף.


רגע - זה לא נשמע מאוד הגיוני. לפעמים מפתה לחשוב שאנשי העבר היו כסילים גמורים, אבל עד כדי כך? באמת נשמע לכם הגיוני שבעלות הברית הטילו על גרמניה, שיש לה זכות להדפיס שטרות, לשלם להן באותן שטרות שהיא יכולה להדפיס? בטח שלא. בעלות הברית לא ביקשו מגרמניה מארקים, אלא ביקשו סכום צמוד לזהב, ולעיתים אף לקחו תשלום בדמות מפעלים ושטחים. אז למה גרמניה הדפיסה כסף כמו משוגעת? בשביל להתחמק מחוב אחר לגמרי – החוב שלה לאזרחים שלה עצמה. אותם אזרחים ששעו לפוסטרים ולהבטחת הריבית הנאה על ההשקעה והפטריוטיות שלהם. ממשלת גרמניה הייתה צריכה לשלם להם, והיא הייתה צריכה לשלם להם במארקים. והיא הייתה צריכה לשלם להם, כמו שכבר ראינו, הרבה. כך, הרפובליקה הצעירה שחקה את כמות המשאבים הריאלית שהחזירה לאזרחיה ורוששה אותם. זהו הסיפור האמיתי של התמוטטות מעמד הביניים הגרמני, שרושש על ידי מדינתו שלו בניסיונה הגמלוני והקטלני להתחמק מחובותיה.


[¹] דוגמה קלאסית היא כישלון התוכנית של מושבת מסצ'וסטס לכבוש את קוויבק ב-1690, כאשר התשלום לחיילים היה אמור להגיע מבזיזתה.

[²] המגנא כרטא הגבילה לראשונה באופן פורמלי את המלך והגדירה את מערכת היחסים בינו לבין האצילים שלו, והיא נחשבת לאבן דרך בחלוקת הרשויות המערבית. על הגורמים הכלכליים שהובילו לחתימתה אפשר לשמוע בפודקאסט EconTalk: http://www.econtalk.org/archives/2015/05/nicholas_vincen.html

[³] ב-2014 התקיימה במוזיאון לאומנות ואמנות בהמבורג תערוכה מיוחדת לציון 100 שנים לתחילת מלחמת העולם הראשונה, תחת הכותרת "מלחמה ותעמולה 1914-1918". התערוכה כללה בין השאר מיצגים של פוסטרי פרסום לקניית אגרות מלחמה. אתר התערוכה.

[⁴] אם נהיה קצת יותר מדויקים, המלחמה הראשונה בה ניסו למכור אגרות חוב לציבור הרחב היא מלחמת האזרחים האמריקאית. ניסיון זה נכשל ורוב אגרות המלחמה נמכרו בסוף למשקיעים מבוססים ומוסדות פיננסיים.

1776 צפיות

הרשמו לעדכונים במייל!